רש"י על חולין ז׳ ב:י״א

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על חולין ז׳ ע״ב:י׳ רש"י על חולין ז׳ ע״ב:י״ב »

11 אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי: וְדִילְמָא לְקַיּוֹמֵי בֵּיהּ בִּרְכְּתָא דְּאֵלִיָּהוּ, דִּכְתִיב: ״וִיהִי נָא פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחֲךָ אֵלָי״? אֲמַר לֵיהּ: אִי הָכִי, הַיְינוּ דְּתַנְיָא: עַל רַגְלָיו עָמַד, וּלְבֵיתוֹ לֹא הָלַךְ!

פירוש רש"י על חולין ז׳ ב:י״א

11 ודלמא לקיומי ברכתא דאליהו - דלא סגי שלא תתקיים דכתיב בצדיקים איוב כב ותגזר אומר ויקם לך ולאו משום אלישע הוה:

12 פי שנים - אליהו החיה בן הצרפית ואלישע בן השונמית וצריך להחיות עוד אחר:

13 אי הכי - דליקיומי ברכתא דאליהו:

14 היינו דתניא - בתמיה. ואי משום ברכתא דאליהו היה צריך להחיות ממש כמו שעשה אותו שהחיה אליהו אלא לאו ש"מ משום אלישע הוה ולא הוה צריך לאלישע אלא לסלקו מאצלו והחייהו עד שנסתלק משם:

« רש"י על חולין ז׳ ע״ב:י׳ רש"י על חולין ז׳ ע״ב:י״ב »